היום זה החמישי למרץ, יום השנה השמונה עשרה לפיגוע באוטובוס 37 ברח' מוריה בחיפה. היום נערכו בחלקת חללי הטרור של חיפה אזכרות , האחת אחרי השניה, משחזרים את אותו יום של אחרי הפיגוע שבו נערכו לוויות אחת אחרי השניה.
מאת: יוסי צור
הנה מה שאמרתי באזכרה של אסף (בלונדי) הבן שלי:
אנחנו ואתם נאספים פה כל שנה
מספרים וזוכרים ליד חלקת קבר רעננה
ומניין השנים לא להאמין כבר הגיע ל-ח"י
מעלים שוב זכרונות ושואלים עד מתי
מנסים להיזכר איך נשמע קולו ומה נהג לומר
מנסים לדמיין אותו עומד פה בינינו בקהל
מתפוצץ מצחוק כשאותנו שומע ורואה
מנסים לדמיין שאולי בכל זאת כל זה לא קרה
מנסים לדמיין שזה סתם חלום נורא
ומנסים לומר שוב ושוב בהרבה הרבה מילים
את מה שבעצם כולם כבר יודעים
וממשיכים לומר את שאמרנו לפני שנתיים ושנה
וממשיכים לדבר אל האבן הגדולה
אולי יום אחד יקרה הנס ותגיע לה תשובה
וממשיכים להתגעגע ולזכור כל רגע כל שניה
כי הרי אמר הבעש"ט "בזכירה סוד הגאולה"
וכך בגעגועים וזכרונות עוברת לה שנה ועוד שנה
ועוד מעט נלך כולנו הבייתה ורק אסף ישאר פה שוב לבד
צעיר לנצח בן שבע עשרה כמעט
והפרחים כאן יבלו ועונות השנה יתחלפו
אבל אנחנו פה נשבענו כי בך נמשיך לספר
נוסיף עוד פרט ועוד זכרון ועוד משהו קטן
ונמשיך עד שהר של זכרונות יאסף
ואנו נשמור אותו לנצח כי הוא יקר מכל אוצר
כי כל שנשאר לנו הוא הזכרון והוא יהיה מוסף לאסף
(צילום: יוסי צור)
קראתי השנה כתבה שאמרה: ״במקסיקו מאמינים שאדם מת שלוש פעמים.המוות הראשון הוא מותו הפיזי של הגוף.המוות השני הוא בזמן הקבורה, כשהגוף חוזר לחיקה של אמא אדמה.המוות השלישי הוא הסופי והמוחלט מכולם, והוא מגיע כשלא נותר מישהו מבין אלו החיים כדי לזכור את המת.״(ציטוט מכתבה בגלובס, עמית הבר)
אנחנו מקדשים את העיקרון הזה הרבה שנים, ומצאנו שגם אחרים אומרים את זה במספר צורות.
"חיי המת בנויים מהנוכחות של המת בזכרון של החיים" אמר קיקרו כבר ב 60 לפני הספירה
המוות לא בא עם הזקנה, המוות בא עם השכחה – כתב גבריאל גרסיה מרקס וכנראה שיש עוד ועוד משפטים שמביאים את אותו הרעיון כל עוד זוכרים מישהו הוא עדיין חי.
הזכרון של אסף הוא לא רק שלנו, הוא של כולם. השם שלו שחקוק באנדרטה בהר הרצל זה זכרון, הגן משחקים בשכונה זה זכרון, האנדרטה ליד בית הספר זה זכרון, האנדרטה במוריה זה זכרון. אבל הזכרון החשוב מכל זה האנשים שנמצאים כאן כל שנה, אלה שבאים כי הכירו אותו אישית, כי שמעו עליו כי יודעים עליו.והשנה כל זה עמד בסכנה.
כרגיל יש הרבה טקסט להתחבר אליו, גם אם הנסיבות שונות.טקסט כואב שמכה על חטא, טקסט שמבכה את חוסר המעש ואת חוסר העשייה כשהיה צריך לעשות. בשיר שמדבר על רצח רבין, צריך רק להחליף את המילה יריה בפיגוע או פיצוץ או מה שמחליף את מה שקרה. אין יותר כואב מההרגשה שיכולנו לעשות יותר ולא עשינו, אין יותר כואב מרגשות האשם שעולים בלילות הארוכים והחשוכים.
עד לפני זמן קצר לא ידענו אם יהיה סגר או לא, אם נוכל לערוך אזכרה או לא, אם יוכלו אנשים להגיע או לא.נראה שהפשרה שהפוליטיקה מצאה לפתוח חלקית עבדה גם לטובת הזכרון של אסף.נראה שבזכות הבחירות הקרבות אפשר לקיים היום אזכרה. נראה שבזכות החיסונים אנחנו יכולים לעמוד פה עכשיו אלה שיש להם תעודת מתחסן ולעמוד ללא חשש.
וגם השנה חיפשתי שיר, השנה מצאתי שיר מקטגוריה אחרת, שיר פחות ידוע או לא ידוע בכלל. שיר של שלום חנוך שכתב אחרי רצח רבין אבל לא השמיע אותו, באחת מתכניות הלילה של זמן קורונה בפגישות של שלומי שבן עם אמנים השיר יצא ובוצע על ידי שלום חנוך.
ובשיר הוא אומר:
יכולנו לראות אבל לא ראינו
רצינו לחיות עכשיו ליבנו נשבר
אז לא ידענו כמה קרובים היינו
אל החלום אל המחר
היה לנו אח
ותראו מה עשינו
למיטב ידיעתי אין את השיר הזה בעצמו ביו טיוב, אבל הנה השיר כחלק מהתכנית עם שלומי שבן,
